​נוף סוריאליסטי של חופי הכנרת נשקף מהצילומים. מנוע של מכונת כביסה, מזרנים, ספות, שולחנות, כיסאות וחפצי בית שונים ומשונים נראים עזובים על החוף. המיקום התלוש שלהם, בנוף היפהפה של הכנרת, נראה כמעט מבוים. אלא שלא מדובר במציאות מדומה או מבוימת, אלא במציאות עגומה, שבה אנשים מותירים אחריהם שאריות, חפצים ביתיים שהיו בשימוש והושארו כמצבות לפיסות חיים שחלפו. הניגוד הנוצר בין החפצים, הרהיטים והאביזרים השונים שהושארו על החוף, לבין הנוף דמוי הגלויה של הכנרת, הוא שנותן את הכוח לצילומים.

הזיהום הסביבתי, תהליך היווצרותו והשינויים המתרחשים ככל שהזמן חולף, תועדו על ידי מירב שטרק במשך מספר שנים. נקודת המבט באה מתוך החוויה של צופה או נופש המחפש לו פינה נקייה ופנויה לנוח בה ומתקשה למצוא אחת כזו. מכל תמונה עולה התרסה על הקלות הבלתי נסבלת שבה מתאפשר הזיהום הזה מבלי שאיש יעצור אותו.

החוף בצילומים הוא לא רק חוף פיזי השוכן ליד מקור המים העיקרי במדינה, ומהווה מקום נופש ציבורי אהוב ופופולארי; הוא גם סמל המשקף את מצבה של החברה הישראלית, המתנהלת תוך כדי זלזול במרחב הציבורי ומוכיחה שוב ושוב את העדר ההתחשבות בזולת.